Earth Children

ביצירה זו מפנה אסף בסון את מבטו אל ראשית החוויה האנושית - אל הקשר הראשוני שבין האדם לאדמה, בין הילדות לעולם. דמויות קטנות פזורות בנוף זהוב ורך, משחקות, מטפסות ונעות במרחב פתוח שבו הגבול בין טבע, זיכרון ודמיון כמעט ואינו קיים.

הקומפוזיציה מעניקה לדמויות ממד אוניברסלי. הן אינן ילדים מסוימים, אלא ייצוג של הילדות עצמה - אותה תקופה שבה העולם עדיין נחווה כמרחב של גילוי, סקרנות וחופש. הגבעות הזהובות נדמות כקרקע פיזית, אך גם כמרחב נפשי שבו נרקמות החוויות הראשונות של שייכות ומשמעות.

הצבעוניות הבהירה והאור הרך יוצרים תחושה של זיכרון רחוק, כמעט חלום. הדמויות נראות קטנות ביחס למרחב, אך נוכחותן ממלאת אותו בחיים. הן חלק מן הנוף, ולא נפרדות ממנו.

בסון עוסק כאן ברעיון פשוט ועמוק כאחד: לפני כל זהות, תרבות או סיפור אישי, כולנו ילדי האדמה. כולנו צומחים מתוך אותו עולם, נושמים את אותו אוויר וחולקים את אותה פליאה ראשונית מול החיים.

Earth Children היא יצירה על תמימות, שייכות וחיבור. תזכורת לכך שמתחת לכל ההגדרות וההבדלים, אנו חולקים מקור משותף ואת היכולת להמשיך להתפעל מן העולם כאילו אנו פוגשים אותו בפעם הראשונה.