Touch A

ביצירה זו בוחר אסף בסון לצמצם את השפה החזותית למינימום, ובכך להעצים את מה שאינו נאמר. הדמות המתכנסת אל תוך עצמה אינה מוצגת כדיוקן, אלא כמצב נפשי - רגע של הקשבה פנימית, פגיעוּת ושקט.

משיכות המכחול הרכות יוצרות גוף שנדמה כי הוא נמס אל תוך האור. הגבולות מיטשטשים, וההבחנה בין גוף, תנועה ורגש הולכת ונעלמת. הצבעוניות המונוכרומטית בגווני זהב, חול ושמנת מעניקה ליצירה איכות כמעט רוחנית, כאילו הדמות מוארת מבפנים.

המחווה הפשוטה של היד הנוגעת בפנים הופכת למוקד היצירה. זהו מגע שאינו מופנה החוצה אלא פנימה - ביטוי לרגע של התבוננות, זיכרון או חמלה עצמית. בסון עוסק כאן בכוחה של עדינות בעולם רווי רעש וגירויים.

החלל הלבן המקיף את הדמות אינו ריק; הוא מרחב של נשימה. הוא מאפשר לצופה להאט, להתקרב ולפגוש את מה שנמצא מתחת לפני השטח. זוהי יצירה על אינטימיות אנושית, על הקשר העדין בין גוף לנפש, ועל אותם רגעים נדירים שבהם אדם פוגש את עצמו ללא מסכות.